ניתוח תמונה אישית

תמונה זו צולמה על ידי מרין מזרחי בתאריך 13/12/15

זהו צילום שבחרתי לצלמו מתוך הז'אנר תיעוד קהילה המתעד קבוצה חברתית של זקני ראשון לציון המתכנסים מידי יום בגן העיר במקום מיוחד שהקצתה להם עיריית ראשון לציון, בכדי להיפגש, לשחק, לשוחח ולהעביר את זמנם הפנוי.

הגעתי למקום בכוונת תחילה בכדי לצלם את החבורה הזו וזאת, לאחר שביקרתי בשני בתי אבות בעיר במטרה לצלם את האוכלוסייה המבוגרת המשתכנת שם: "באחוזת ראשונים" "ובמלבן", אולם לצערי, לאחר שנכנסתי לשני בתי האבות הללו ונפגשתי עם הדיירים לא הורשתי על ידי הנהלת המקום לצלמם.
לכן, החלטתי לאתר אוכלוסיה קהילתית מבוגרת במקום אחר וכך הגעתי לגן המושבה בראשון לציון.

לאחר שיחת הכרות קצרה עימם ולאחר שהצגתי את עצמי ואת המטרה שלשמה אני מבקשת לצלמם הם נתנו בשמחה את הסכמתם לצילום, צילמתי אותם מקרוב כאשר הם ממשיכים בעיסוקיהם.

היה לי חשוב לצלם דווקא אוכלוסיה קהילתית של מבוגרים כיוון שלא זכיתי להכיר את סבי וסבתי ז"ל ורציתי מאוד להיפגש עם אוכלוסיה שכזו, להתקרב אליהם ולהכיר מעט את אורח חייהם מקרוב.

השם שבחרתי לתמונה זו הינו: "הפרלמנט של ראשון"
בחרתי בשם זה מכיוון שכאשר צפיתי בהם, לפני צילום התמונה, שמעתי אותם דנים, מתווכחים ומשמיעים את דעותיהם הפוליטיות.
לכן, הם הזכירו לי את הפרלמנט שלנו שהוא הכנסת שבו צועקים, מתווכחים, דנים ומגיעים להחלטות בנושאי עתידה של מדינת ישראל.

ניתוח התמונה האישית על פי מושגים של בארת' לניתוח תצלום - מסר דנוטטיבי, מסר קונוטטיבי, סטודיום, פונקטום ומיתוס:

מסר דנוטטיבי - בתמונה מופיעה קבוצה של אנשים מבוגרים מהגיל השלישי המשחקים שש - בש וקלפים יחדיו בשלווה ובהנאה מרובה ומעבירים את זמנם הפנוי ביחד.
הם יושבים משני צידיו של שולחן ארוך מתחת לסככה מקורה, כאשר ברקע נראים עצי גן המושבה.
על השולחן מונחים לוחות משחק השש - בש כאשר חלק מהמבוגרים משחקים וחלקם מתבוננים במשחק מהצד.
ברווח הנמצא בשולחן מונח מקל הליכה של אחד המבוגרים וייתכן שהינו פצוע או מתקשה בהליכה מפאת גילו.
רובם לבושים במעילים וחלקם בכובעים, עובדה המעידה כי יום הצילום הינו יום חורפי וקריר.

מסר קונוטטיבי - כאשר הבטתי בחבורה המבוגרת הזו מן הצד, חשבתי על סבי ז"ל שיכול היה היום להיות בגילם ולהינות מחייו המבוגרים אך לצערי הוא לא זכה לכך.
תיארתי לעצמי כי לכל אחד מהנוכחים בתמונה בוודאי יש עבר משלו והיסטוריית חיים מאחוריו.
חשבתי עליהם ועל חייהם שהרי כל אחד מהם הינו עולם ומלואו וייתכן כי לרבים מהם חוויות חיים קשות או אולי אפילו חוו אובדן ושכול, וכי הביחד הזה שלהם מעניק משמעות נוספת לחייהם ואפשרות להפיג את הבדידות והעצב שהינם חלק מחייהם של "זקנים" רבים בעולם.

סטודיום - אני מאמינה כי על כל חברה מתוקנת ומתורבתת לכבד, לדאוג ולהוקיר את האוכלוסייה המבוגרת שלה.
זוהי חובה מוסרית של כל חברה לדאוג לצורכיהם ולמחסורם של האוכלוסייה הזו כיוון שהם זקוקים לתשומת לב, לעזרה, לאנשים שידברו איתם ויקלו את חייהם.
כל אחד מאיתנו יגיע בבוא הזמן להיות אדם מבוגר וההרגשה כי המבוגרים אינם ננטשים משמחת אותי.
אני חושבת שזו בראש ובראשנה חובתה של הממשלה ושל העיריות למינהן לפתוח מועדונים עם פעילויות מגוונות לקבוצת אוכלוסיה זו ללא תשלום ולדאוג להם לקיום הוגן.  

פונקטום - לדעתי, הפרטים הבולטים בתצלום הינם שני לוחות השש - בש המונחים באמצע השולחן וכל תשומת הלב של המבוגרים ממוקדת ומופנת לעבר הלוחות הללו.
הם מתקשרים זה עם זה באמצעות המשחק והזזת כלי המשחק מצד לצד וזריקת הקוביות בתוך הלוח מחליפה את המילים.
ניתן להבחין בהבעות פניהם החושבות ברצינות ושוקלות איך להתקדם הלאה במשחק.
לוחות השש - בש בולטים בזכות צבעיהם החזקים יותר לעומת האווירה והצבעים הכהים שמסביב.

*בתמונה זו לא קיים מיתוס

המסר שאני מבקשת להעביר כפי שמופיע במקורות הינו: "אל תשליכני לעת זיקנה ככלות כוחי אל תעזבני",
כלומר, אסור לנו להשליך את "זקננו" בעת זיקנתם כאשר הם חסרי כוח ויכולות לבצע פעולות בסיסיות.
זוהי חובתנו המוסרית ואחריותנו לחבק את האוכלוסייה המבוגרת שלנו ולדאוג לכל צרכי קיומם.

תמונה חמישית ניתוח צילום הלם

מתוך אתר news1  צילום: AP

בחרתי בצילום זה כיוון שגרם לי להלם ותדהמה כאשר צפיתי בו לראשונה.
זהו צילום ילדים הרוגים בעקבות שימוש בנשק כימי במלחמת האזרחים בסוריה שהינו מזעזע, מזוויע ונוראי.
המתבונן בתמונה זו מתמלא ברגשות עזים ובזעזוע עמוק ולי גרם צילום זה לבחילה קשה ולכאבים פיזיים.

בפעם הראשונה שנתקלתי בצילום זה נדהמתי, הדחקתי ורציתי לחשוב כי הילדים בסך הכל ישנים.
לא יכולתי להביט בו שוב והחלטתי לאתר צילום אחר שהינו פחות כואב וגורם פחות לתופעות פיזיות לא טובות.
הסתרתי את עיני ממבט נוסף בצילום זה.
הרגשתי כי הצלם הביא הוכחה חיה, מבלי כל טשטוש של פני הילדים וכי רצונו להעביר לעולם את אשר מתחולל בסוריה בעקבות מלחמת האזרחים.
הצלם הצליח מאוד במטרתו לזעזע ולהלום בצופים.

אין לי ספק שכל הצופה בתמונה זו  מזדעזע עד עמקי נשמתו ומבין כי העולם המערבי שותק ולא מתערב בנעשה בסוריה.
ילדים שעדיין לא הצליחו לחיות את חייהם משלמים את מחיר המלחמה הזו ואף אחד לא נוקף אצבע.

צילום זה ממחיש לעולם כי בסוריה עדיין שורד שלטונו של הנשיא אסד אשר משתמש בכל האמצעים העומדים לרשותו ובמקרה זה משתמש בנשק כימי וכל זאת בכדי להציל את עצמו ולשרוד. הוא עושה זאת על ידי הריגתם של אזרחי מדינתו וילדים חפים משפע.
זהו פשע מתועב אשר עליו לא נענש עדיין.

אני בטוחה שכל הצופים שצפו בתמונה זו הרגישו כמוני ואני אחת מני רבים שהושפעו מהצילום קשות.

לאחר השוק וההלם הראשוני שגרם לי צילום זה אילצתי את עצמי להביט בו שוב.
ראיתי מעין שלווה בפניהם של הילדים, כמו כן הבחנתי בכתמים בזרועותיהם שנגרמו ככל הנראה מפגיעתו של הנשק הכימי.
בעקבות צילום זה הגעתי למסקנה כי אנו חיים בעולם קשה ואכזרי אשר בו אין כל ערך לחיי אדם.

עלו בי מחשבות על ילדים יהודים בשואה שהומתו באמצעות גז ואף אחד לא קם להצילם.
סוריה הינה שכנה שלנו מצפון ומתרחשים בה מעשי זוועות שכאלה ואילו העולם שותק. יש מדינות כמו רוסיה שמנסה לעזור לפושע המלחמה הזה אסד לשרוד ולהמשיך להחזיק בשלטונו.

אני משערת כי צילומים כאלו מסבירים היטב לעולם מדוע אזרחי סוריה בורחים מארצם ומגיעים לאירופה לבקש מקלט ולמצוא בה חיים חדשים. 

תמונה רביעית, תמונה החורגת מתקנון האתיקה העיתונאית

מתוך אתר "walla news", צילום אי - פי 

http://news.walla.co.il/item/2821588

בתמונה זו נראה ילד עזתי שנפגע במבצע "צוק איתן" ומפונה על ידי כוחות ההצלה בעזה לקבלת טיפול רפואי.
התמונה מופיעה בכתבה שהתפרסמה כדו"ח של "רופאים לזכויות אדם", הדו"ח נכתב על ידי שמונה מומחי רפואה בינלאומיים אשר אינם קשורים לשום גוף או מדינה והינם ניטרליים.
הארגון הזה נכנס לעזה בזמן הלחימה בהסכמת מדינת ישראל וסיפר את המאורעות ברצועת עזה מעדות אישית.

הצילום חורג מתקנון האתיקה העיתונאית בכך שהוא עובר על הכללים הבאים:

1. אסור לצלם קטינים ללא רשות הוריהם - בצילום מצולם ילד שהינו קטין פצוע ומדמם שנישא על ידי כוחות ההצלה.
זהו צילום חי מהשטח שבו נפגע הילד.
הילד הועבר לטיפול רפואי במהירות והוריו לא היו בנמצא כדי לבקש את אישורם לצילום.
כוחות ההצלה עסוקים בפינוי הנפגעים באופן מהיר ואין באפשרותם להתעכב בשטח ולכן הצלם הנציח את רגעי הפינוי של הילד.
הצילום משקף את האווירה ההיסטרית שהייתה ברצועת עזה בעקבות ההפצצות הישראליות ואת חוסר האונים של כוחות ההצלה אשר גם הם הופגזו במהלך פעולתם לפינוי נפגעים.

2. אסור לצלם פגועים או הרוגים שניתן לזהותם - כולל צילום פנים, בגדים,חפצים אישיים וכו' עד שמתקבל אישור מצה"ל ומהמשטרה - בצילום נראה הילד המדמם והפגוע באופן ברור, ללא כל טשטוש, ניתן לזהות את פניו ואת בגדיו.
העובדה שאתר ישראלי הכניס צילום זה לאתר שלו ללא כל טשטוש פניו של הילד, זוהי עבירה על כלל זה מתוך תקנון האתיקה העיתונאית.

3. אסור לצלם קורבנות אסון או פגיעה ללא רשותם - הילד בצילום פצוע, מדמם וזועק לעזרה ובמצב זה אין כל סיכוי שהצלם יכל לפנות אל הילד בכדי לשאול את רשותו האם אפשר לצלמו, ולכן אסור היה לו לצלם צילום שכזה כיוון שהצילום חרג מכלל זה הנמצא בתקנון האתיקה העיתונאית.

לדעתי, צילום ילדים ובמיוחד ילדים פגועים אשר נפצעו או נהרגו בעקבות אירוע מלחמה הינו מעשה חמור שאינו מוסרי ואינו הוגן ומהווה חדירה לפרטיותו של הילד ובני משפחתו.
יתכן מצב שצילום הילד הפגוע מופץ באמצעי התקשורת עוד לפני שבני משפחתו ידעו על כך ולכן יכול לגרום להלם ולתדהמה בקרב משפחתו של אותו הילד ולגרור אף תביעות משפטיות על גרימת עוגמת נפש.

לדעתי על הצלם היה לפעול אחרת.
היה עליו להגיש עזרה לילד ולקוחות ההצלה שמנסים לפנותו במקום לעמוד מנגד ולצלם.
במידה והתעקש לצלם את הילד כדי לשקף את האווירה ברצועת עזה, אז לדעתי היה עליו לטשטש לפחות את פניו ואת בגדיו של הילד המזהים אותו.
לכן, בעיני זו עבירה חמורה וניסיון של הצלם לקבל שכר אישי ותועלת אישית בתמורה לחריגה מכללי האתיקה העיתונאית.

לדעתי, יש לנקוט באמצעי ענישה כלפי צלמים שאינם מכבדים את המקצוע ואת חוקיו.    

ניתוח תמונה שלישית על פי המושגים של בארת' לניתוח תצלום - מסר דנוטטיבי, מסר קונוטטיבי, סטודיום, פונקטום ומיתוס

מתוך אתר "nrg", צילום מהשבי 

זהו צילום של הנווט הישראלי רון ארד אשר נשבה בלבנון לאחר שמטוסו הופל בעקבות גיחת הפצצה של יעדי מחבלים באזור צידון שבלבנון בתאריך 16.10.1986.

הצילום הופיע בעקבות כתבה בשנת 2015 על קצין סורי במלחמת האזרחים בסוריה אשר ביקש לערוק מהצבא הסורי למצוא לעצמו מקלט מדיני בישראל וזאת בתמורה למידע שברשותו על גופתו של הנווט הישראלי רון ארד.
קצין סורי זה נתפס על ידי המשטר הסורי והוצא להורג.

התמונה שייכת לז'אנר של צילום אייקוני.
זהו תצלום מוכר וזכור של הנווט הישראלי רון ארד, כאשר מוזכר שמו מיד עולה תמונה זו של דמותו לאחר מספר שנים בשבי הלבנוני.
דמותו של רון ארד המשתפת מהצילום בשבי הינה מוכרת וידועה לכלל הציבור בישראל.
כאשר אנו מביטים בתמונה אנו מזדהים בעוצמת רגשות חזקה עם דמותו של רון ארד וקיימת תחושה של אשמה בקרב כולנו על כי מדינת ישראל לא הצליחה להשיבו הביתה ובכך הפרה את הבטחתה לחייליה ואזרחיה.

תמונה זו של רון ארד במקום שביו מהווה בעבור הישראלים סיפור עצוב וקורע לב.
זוהי תמונה בעלת משמעות היסטורית הממחישה את הרפיון וחוסר האונים של ממשלות ישראל אשר לא הצליחו להביא לפתרון התעלומה המסתורית של נפילתו של רון ארד ומה עלה בגורלו.

ניתוח התמונה לפי מושגים של בארת' לניתוח תצלום - מסר דנוטטיבי, מסר קונוטטיבי, סטודיום, פונקטום ומיתוס:

המסר הדנוטטיבי - ניתן לראות בתצלום אדם בעל זקן ארוך ושחור אשר לו מבט כבוי וחסר חיים, עיניו מושפלות, ראשו נוטה הצידה והבעה של חוסר אונים על פניו.
הוא נראה מבוגר יותר מגילו האמיתי בעקבות הזקן שגידל.
המשמעות של צילום זה לצופה בו הינה חד משמעית וברורה, הדמות זקוקה נואשות לעזרה והצלה, אנו מבינים כי חובתנו לפעול כדי להחזירו.
הצילום אף מעורר בנו רחמים ואשמה על מבט באדם אומלל וחסר עניין בחיים.

המסר הקונוטטיבי - כאשר אני מביטה בתצלום זה של רון ארד עולים בי זיכרונות על סרטים שבהם נראים שבויים מעונים, מושפלים ומוכים המבקשים את מותם.
אני מבינה שזהו ככל הנראה גם גורלו של רון ארד ותצלום זה מוכיח זאת.
אני מדמיינת את אשתו וביתו התינוקת שהשאיר פה בארץ ואיך הן מנהלות את חייהן בצל העובדה כי אינן יכולות לפעול למענו ולהצילו.

כמו כן בהביטי בתמונה הזו אני נזכרת בגלעד שליט אשר גורלו הטיב עימו ומדינת ישראל הצליחה לשחררו משבי החמאס בעזה לאחר חמש שנים במצב סביר לחלוטין.

אני מזדהה לגמרי עם תחושת חוסר האונים והצער הכבד של משפחתו של רון ארד וההתבוננות בתמונה הזו אפילו מכאיבה לי מבחינה פיזית ונפשית.

סטודיום - מבחינה תרבותית ופוליטית נפילתו בשבי של רון ארד והיעלמות עקבותיו החל משנת 1988 מהווה כשל חברתי, תרבותי ופוליטי של מדינת ישראל ועם ישראל.
סיפורו של רון ארד מוכר וידוע בקרב חיילי צה"ל אני משוכנעת כי חיילי צה"ל מודעים לעובדה כי ככל שנמשך המלחמתי עם שכננו יתכן מצב דומה גם בעתיד.
אין ספק שזו נקודה היסטורית שחורה בקרב אזרחי וחיילי ישראל.

פונקטום - הפרט הייחודי בתצלום הגורם לי תחושה אישית קשה ורגשות צער ואשם הינו המבט הכבוי וחסר החיים בעיניו של רון ארד.
עולות במוחי מחשבות על משפחתו: אשתו, בתו, אימו ואחיו של רון ארד ואני מדמיינת לעצמי עד כמה קשה להם הדבר להביט בפניו אלו ולחוש את תחושותיו הבאות לביטוי בצילום.
העובדה הקשה והמתסכלת ביותר הינה חוסר האונים וחוסר היכולת לשנות את המציאות העגומה.

מיתוס - תצלום זה הופץ בכל אמצעי התקשורת בעולם ובעבורנו הישראלים הפך למיתוס וסמל של חייל אשר נשלח בשירות המדינה ומילא את חובתו, ואילו המדינה לא מילאה את חובתה כלפיו, להחזירו.
היעלמותו של רון ארד מאז שנת 1988 וחוסר הידיעה מה עלה בגורלו האם הועבר לאיראנים או לסורים, והאם הינו חי או מת, מהווה בעבורנו הישראלים פצע פתוח בעל משמעות עמוקה והינו משפיע על הזהות היהודית והישראלית שלנו בכך שלא יכולנו לקיים את המשפט של "כל ישראל ערבים זה לזה" - כלומר המדינה התנערה מאחריותה לגורלו של רון ארד. 

ניתוח תמונה שניה על פי הכלי - הערך העיתונאי של התצלום (ברמת התוכן וברמה הטכנית)

מתוך אתר "נענע 10" צילום: צילום מסך - ohnotheydidnt.livejournal.com 

ע

זוהי תמונה של השחקנית קמרון דיאז החוטפת את המצלמה מידיו של צלם פאפארצי המנסה לצלמה ללא הסכמתה.

הצילום מופיע כחלק מאוסף של צילומי פאפארצי שנאספו במלאת 15 שנים למותה של הנסיכה דיאנה שנהרגה בעקבות מרדף עם צלמי פאפארצי.

הצילום שייך לז'אנר צילום פאפארצי והתמונה מצולמת על ידי צלם פאפארצי נוסף.

בצילום זה נראית השחקנית קמרון דיאז חוטפת את המצלמה מידיו של צלם הפאפארצי שמתכוון לצלמה בניגוד לרצונה.
אהבתי במיוחד את התמונה הזו כיוון שהשחקנית קמרון דיאז הופכת מנרדפת לרודפת, היא מגלה נחישות ואסרטיביות ופועלת בכדי לטרפד את הצילום שלא רצתה בו, ואילו הצלם נגרר אחריה בכדי להשיב לעצמו את המצלמה שנלקחה ממנו.

הצילום הזה משקף את היפוך היוצרות של הרודף והנרדף וגורם למתבונן להזדהות עם השחקנית קמרון דיאז אשר נלחמת על זכותה שלא יצלמו אותה כאשר אינה מעוניינת בכך.

ניתוח התמונה על פי הערך העיתונאי של התצלום (ברמת התוכן וברמה הטכנית):

ברמת התוכן:

מידע - התצלום מתאר את ההתרחשות.
ניתן לראות את השחקנית קמרון דיאז כאשר בידה המצלמה לאחר שחטפה אותה מהצלם, מנסה לברוח כאשר בעקבותיה הצלם רץ ומושך בחולצתה על מנת לעצור אותה ובכדי להשיב לעצמו את המצלמה האובדת.
תנועות הגוף של שתי הדמויות בתצלום נמצאות בתנועה, השחקנית מנסה לברוח ואילו הצלם רץ אחריה.

השפעה - לדעתי התצלום ייחרט במידה רבה בזיכרון המתבונן כיוון שהוא גורם להזדהות רבה עם הנרדפת שהינה השחקנית ואשר בעקבות נחישותה הופכת לרודפת.
הצילום אינו שגרתי וחריג ואפילו מעורר צחוק, גיחוך, התפעלות ושמחה לאיד של הצלם אשר נופל בפח של עצמו.  

מוקד - המסר בתצלום הוא ממוקד וקל לזיהוי.
המסר הוא: "הקם לרדפך, השכם לרודפו", כלומר כאשר אתה נמצא בעמדת נחיתות תיצור לעצמך עמדה של עליונות וכך תוכל להשיג את מטרתך.

פעולה - התמונה משקפת תנועתיות ואינה סטאטית כלל.
בצילום מתרחש מרדף אחר המצלמה והמצלמה הינה המוקד ומרכזה של התמונה.
המתבונן מדמיין את מהלכו של המרדף ושואל את עצמו: האם תצליח באמת השחקנית קמרון דיאז למנוע מהצלם לצלמה?
כמו כן, נשאלת השאלה: כיצד יסתיים המרדף ומה יהיה גורלה של המצלמה?
הצלם מגלה סימני מצוקה, מושך בחולצתה ורץ אחריה.

אתיקה והגינות - לדעתי הצילום מעניין אולם, אינו עומד בסטנדרטים מוסריים כיוון שהמצלמה הינה רכושה הפרטי של הצלם נחטפת ממנו ונלקחת בצורה אלימה למרות התנגדותו.
ניתן להבחין כי פעולת החטיפה חורגת מכללי ההגינות והמוסר כיוון שאין כל היתר בחוק לאף אדם, גם אם הוא שחקן לחטוף רכוש פרטי של אדם אחר, גם אם הפעולה שהוא מבצע אינה לרוחו של האדם.

מצד שני, פעולת הצילום בסתר ובמפתיע כנגד רצונו של האדם גם היא לדעתי מעשה לא מוסרי אשר פוגע בפרטיותו של האדם המצולם.

ברמה הטכנית:

רקע - התמונה מצולמת בלילה, ניתן להבחין בחושך מסביבן של שתי הדמויות.
קיים ניגוד בצבעים של שתי הדמויות, הצלם הינו שחור שיער ואילו השחקנית בעלת שיער בלונדיני.
הרקע משלים את התמונה ואינו מפריע, הדמויות מתמזגות בתוכו.

מסגרת - ניתן לחתוך את הרקע לצורכי העימוד מכיוון שהוא לא יגרע מהתמונה עצמה של שתי הדמויות ואין ברקע דבר המושך את העין ועיקר ההתמקדות הינה בדמויות עצמן.

קומפוזיציה ועיצוב - התצלום מאוד יעיל ואפקטיבי מבחינה חזותית.
מבחינה חזותית התצלום משקף את האווירה והמתח בין שתי הדמויות ובכך גורם לסקרנות ועניין למתבונן.

צללים ונקודת מוקד - הפרטים החשובים לא ייפגעו בתהליך ההדפסה כיוון שגם אם נדפיס את התמונה תישמר התצוגה העיקרית של שתי הדמויות וחטיפת המצלמה.
אין צללים מיוחדים בצילום, נקודת המוקד הינה המצלמה הנחטפת והתמונה מדברת בעד עצמה וכך תראה גם בהדפסה.

חדות - התמונה מאוד ממוקדת, ברורה וחדה.
רואים בבירור את הפעולה הנעשית בצילום ואת התנועה שנעשית תוך כדי פעולה שבאה לביטוי בתנועות הגוף של הדמויות.

ניתוח תמונה ראשונה על פי הכלי - מודל 5 שלבים לניתוח תצלומים על פי ד"ר אריאל פרידמן

מתוך אתר "walla news", צילום: דרור עינב 

תמונה זו מתארת בניין מגורים במערב ראשון לציון אשר נפגע מפגיעה ישירה של טיל פאג'ר שנורה מרצועת עזה במהלך מבצע "עמוד ענן" שהתרחש בנובמבר 2012.

צילום זה נלווה לכתבה חדשותית וממחיש את הפגיעה הקשה של הטיל שהחריב מספר קומות בבניין אשר גרם לנזק רב ובנס למספר נפגעים קטן.

הצילום הופיע בהקשר לכתבה המתארת את הפעם הראשונה שבה טיל פוגע ישירות בבניין מגורים באזור המרכז ומהווה הסלמה והידרדרות של המצב הביטחוני.

הצילום שייך לז'אנר צילום חדשות מהסיבה שהינו חדשה מפתיעה, בלתי צפויה ומאיימת על תושבי המרכז שהפכו גם הם לבלתי חסינים מפני הרקטות הנורות מרצועת עזה ואף הם נכנסו למעגל האלימות יחד עם תושבי הדרום.

צילום זה מהווה נקודת מפנה במהלכו של המבצע מכיוון שהאלימות עלתה בצורה משמעותית והירי מתפשט גם לערי המרכז.

ניתוח תמונה ראשונה על פי מודל 5 השלבים לניתוח תצלומים של ד"ר אריאל פרידמן:

1. התייחסות אישית - צילום זה מעורר בי רגשות עזים וזעזוע עמוק מאותו ערב בו נורה הטיל כיוון שאני גרה בשכונה הסמוכה לאותו בניין מגורים שנפגע במערב ראשון לציון ורעשי ההדף והפיצוץ נשמעו חזק גם בבניין המגורים שלנו.
דיירם נכנסו לפאניקה והחלו לצעוק ולבכות.
תחילה חששנו כי הפגיעה גרמה לנזקים ולפגיעות בנפש, אולם הוקל לנו כאשר התברר במהרה כי אין פגיעות בנפש ורק מספר תושבים נפגעו באופן קל בלבד.
אני ומשפחתי הרגשנו כי הפכנו להיות חלק בלתי נפרד מתושבי הדרום המתמודדים עם הירי מרצועת עזה.

חשבתי לעצמי כי בוודאי קיימת דרך אחרת, דרך של פשרה ומשא ומתן לשלום אשר ייתכן ויפתור את הבעיה, שהרי לא ייתכן, שאנחנו מפציצים אותם חזק יותר וגורמים להרס רב ברצועת עזה ואילו הם מצידם מוכיחים לנו שהם יכולים לירות רחוק יותר.
זהו מעגל דמים שלא נפסק ולא ייפסק בדרך הכוח וייפתר רק בדרך השלום.

2. היבט דנוטטיבי - מה רואים? - ניתן לראות בצילום בניין מגורים שקומותיו העליונות קרסו ונחרבו כתוצאה מפגיעה.
זווית הראייה הינה של אדם העומד כביכול בבניין הממוקם ממולו של הבניין הפגוע בקומה נמוכה יותר מהקומות הגבוהות שניזוקו ומצלם את ההרס בזווית צילום אלכסונית כפי שרואות אותו עיניו.

המרחק מהאובייקט המצולם הינו ככל הנראה מטרים ספורים בלבד כיוון שהחורבן וההרס נראים בברור.
גבולות הפריים מראים שני בניינים סמוכים, כאשר אחד מהם הוא הבניין אשר נפגע והשני לא נפגע כלל.
לצד הבניין שנפגע ניצב מנוף בתוך "שטח מת" שהינו החושך.

הצבעים והתאורה - הצילום צולם בלילה, ישנה אווירה של חושך וניתן להבחין בתאורה חזקה המאירה על שני הבניינים, במיוחד על הבניין הפגוע כדי לבדוק את מימדי הנזק.
בבניין הסמוך ניתן להבחין בתאורה המשתקפת מחלונות הדירות ומבניינים רחוקים יותר ואילו הבניין הפגוע חשוך לחלוטין.

הקומפוזיציה מתחלקת בצורה הבאה: בשלושה רבעים של התמונה מתפרסים שני הבניינים הסמוכים, וברבע הנותר מופיע "החלק המת" שהוא החושך אשר בתוכו מופיע המנוף.

מיקום הפריטים בצילום - שני בניינים סמוכים זה לזה, האחד שלם ומואר ומנגד השני פגוע, הרוס וחשוך, קירותיו נופלים לצדדים ובאמצע הבניין ההרוס מופיעה צמרת עץ דקל המדגישה כי הבית הזה חווה ימים יפים יותר.
בסמוך לבית הפגוע ניצב מנוף לבן בתוך מסגרת של חושך ובמרחק מה ניתן להבחין בניינים מוארים.
                                                                                                                                                                    3. היבט קונוטטיבי (קונוטציות משותפות) -  מבחינתי המשמעות הגלויה הינה שבעקבות מלחמה מיותרת נפגע בית באזור מגורי מטיל עזתי ובתוכו נפגעים בנפש וברכוש.

המשמעות הסמויה מבחינתי הינה שגם הבית שלי, של קרובי וחברי עלול להיפגע וכי אין חסינות וביטחון כל עוד אנחנו בוחרים בדרך המלחמה.
כאשר משחקים באש קיימת אפשרות לפגיעה באזרחים חפים מפשע.

למרבה הצער צילום זה משקף בצורה חדה את הוויית החיים שלנו כאזרחי מדינת ישראל ומהווה חלק משמעותי מהתרבות של עם ישראל בארץ ישראל.
אנו חיים במדינתנו כחברה המוקפת אויבים שבה העורף והחזית נלחמים זה לצד זה למען מטרה משותפת שהינה קיום סביר במדינתנו.

בעקבות החוויה הקשה המשתקפת בצילום ניתן להעביר מסר כי האלימות והמלחמה הסובבת אותנו משחיטה אותנו כחברה וכמדינה. אנו משקיעים משאבים רבים במלחמות סרק שלא מפיקות שום תוצאה חיובית.
ניתן לראות בבניין ההרוס המופיע בצילום כסמל להרס שגורמת המלחמה, גם בחברה שלנו וגם בחברה של שכננו.

4. הערכת הצילום - לדעתי, זהו צילום מעניין ומסקרן ביותר מכיוון שהוא גורם לסערת רגשות שמלווה בהשערות ומחשבות דמיוניות על מה שאירע לדיירי הבניין.
בעקבות הצילום הזה אף הגיעו אזרחים רבים למקום בכדי לצפות ולהתבונן מקרוב בבניין ההרוס.

הצילום המסוים הזה נבחר על ידי כיוון שהינו משקף את עוצמת ההרס ואת קריסת הקומות העליונות שלו.
בעייני המתבונן בצילום זה קיימת הרגשה של חוסר אונים ותסכול כיוון שלמרות שעומד מאחורינו צבא חזק ובעל יכולות, לא ניתן היה למנוע פגיעה זו ופגיעות אחרות שאירעו ברחבי הארץ, ולכן לדעתי לא היה אפשר לבחור תצלום טוב יותר.

בחרתי בצילום זה כיוון שהוא מדגיש את הניגוד בין שני הבניינים על ידי הצגת שני הבניינים:  הפגוע וזה שאינו פגוע ומבהיר כי ההבדל ביניהם הינו דק מאוד וברגע אחד של "רצון טוב מעזה" עלול לקרוס גם הבניין השני או כל בניין אחר.

התצלום מתריס בפני המתבונן בו כי אין הגנה מלאה לחיינו בארץ הזאת כל עוד לא נמצא את הדרך לפשרה ולשלום עם שכנינו.

5. מידע חיצוני על הצילום - כפי שצויין תמונה זו צולמה במבצע "עמוד ענן" שהתרחש בנובמבר 2012 מול שככנו בעזה.
מבצע זה החל לאחר חיסולו של אחמד ג'עברי, מפקדה של הזרוע הצבאית של החמאס.
במהלך המבצע נערכו אלפי תקיפות מהאוויר של יעדים ברצועת עזה ונורו כ 1500 רקטות מרצועת עזה לעבר יישובי הדרום, ולראשונה נחצה קו אדום ובוצע גם ירי לעבר ערי המרכז בהן ראשון לציון ותוצאות ירי זה משתקפות בצילום.

קישור למאמר - http://news.walla.co.il/item/2588586

כותרת המאמר - "רקטה פגעה בבניין בראשון לציון, שני פצועים קל"

צלם - דרור עינב שהינו צלם אירועים, בעיקר חתונות.