ניתוח תמונה שלישית על פי המושגים של בארת' לניתוח תצלום - מסר דנוטטיבי, מסר קונוטטיבי, סטודיום, פונקטום ומיתוס

מתוך אתר "nrg", צילום מהשבי 

זהו צילום של הנווט הישראלי רון ארד אשר נשבה בלבנון לאחר שמטוסו הופל בעקבות גיחת הפצצה של יעדי מחבלים באזור צידון שבלבנון בתאריך 16.10.1986.

הצילום הופיע בעקבות כתבה בשנת 2015 על קצין סורי במלחמת האזרחים בסוריה אשר ביקש לערוק מהצבא הסורי למצוא לעצמו מקלט מדיני בישראל וזאת בתמורה למידע שברשותו על גופתו של הנווט הישראלי רון ארד.
קצין סורי זה נתפס על ידי המשטר הסורי והוצא להורג.

התמונה שייכת לז'אנר של צילום אייקוני.
זהו תצלום מוכר וזכור של הנווט הישראלי רון ארד, כאשר מוזכר שמו מיד עולה תמונה זו של דמותו לאחר מספר שנים בשבי הלבנוני.
דמותו של רון ארד המשתפת מהצילום בשבי הינה מוכרת וידועה לכלל הציבור בישראל.
כאשר אנו מביטים בתמונה אנו מזדהים בעוצמת רגשות חזקה עם דמותו של רון ארד וקיימת תחושה של אשמה בקרב כולנו על כי מדינת ישראל לא הצליחה להשיבו הביתה ובכך הפרה את הבטחתה לחייליה ואזרחיה.

תמונה זו של רון ארד במקום שביו מהווה בעבור הישראלים סיפור עצוב וקורע לב.
זוהי תמונה בעלת משמעות היסטורית הממחישה את הרפיון וחוסר האונים של ממשלות ישראל אשר לא הצליחו להביא לפתרון התעלומה המסתורית של נפילתו של רון ארד ומה עלה בגורלו.

ניתוח התמונה לפי מושגים של בארת' לניתוח תצלום - מסר דנוטטיבי, מסר קונוטטיבי, סטודיום, פונקטום ומיתוס:

המסר הדנוטטיבי - ניתן לראות בתצלום אדם בעל זקן ארוך ושחור אשר לו מבט כבוי וחסר חיים, עיניו מושפלות, ראשו נוטה הצידה והבעה של חוסר אונים על פניו.
הוא נראה מבוגר יותר מגילו האמיתי בעקבות הזקן שגידל.
המשמעות של צילום זה לצופה בו הינה חד משמעית וברורה, הדמות זקוקה נואשות לעזרה והצלה, אנו מבינים כי חובתנו לפעול כדי להחזירו.
הצילום אף מעורר בנו רחמים ואשמה על מבט באדם אומלל וחסר עניין בחיים.

המסר הקונוטטיבי - כאשר אני מביטה בתצלום זה של רון ארד עולים בי זיכרונות על סרטים שבהם נראים שבויים מעונים, מושפלים ומוכים המבקשים את מותם.
אני מבינה שזהו ככל הנראה גם גורלו של רון ארד ותצלום זה מוכיח זאת.
אני מדמיינת את אשתו וביתו התינוקת שהשאיר פה בארץ ואיך הן מנהלות את חייהן בצל העובדה כי אינן יכולות לפעול למענו ולהצילו.

כמו כן בהביטי בתמונה הזו אני נזכרת בגלעד שליט אשר גורלו הטיב עימו ומדינת ישראל הצליחה לשחררו משבי החמאס בעזה לאחר חמש שנים במצב סביר לחלוטין.

אני מזדהה לגמרי עם תחושת חוסר האונים והצער הכבד של משפחתו של רון ארד וההתבוננות בתמונה הזו אפילו מכאיבה לי מבחינה פיזית ונפשית.

סטודיום - מבחינה תרבותית ופוליטית נפילתו בשבי של רון ארד והיעלמות עקבותיו החל משנת 1988 מהווה כשל חברתי, תרבותי ופוליטי של מדינת ישראל ועם ישראל.
סיפורו של רון ארד מוכר וידוע בקרב חיילי צה"ל אני משוכנעת כי חיילי צה"ל מודעים לעובדה כי ככל שנמשך המלחמתי עם שכננו יתכן מצב דומה גם בעתיד.
אין ספק שזו נקודה היסטורית שחורה בקרב אזרחי וחיילי ישראל.

פונקטום - הפרט הייחודי בתצלום הגורם לי תחושה אישית קשה ורגשות צער ואשם הינו המבט הכבוי וחסר החיים בעיניו של רון ארד.
עולות במוחי מחשבות על משפחתו: אשתו, בתו, אימו ואחיו של רון ארד ואני מדמיינת לעצמי עד כמה קשה להם הדבר להביט בפניו אלו ולחוש את תחושותיו הבאות לביטוי בצילום.
העובדה הקשה והמתסכלת ביותר הינה חוסר האונים וחוסר היכולת לשנות את המציאות העגומה.

מיתוס - תצלום זה הופץ בכל אמצעי התקשורת בעולם ובעבורנו הישראלים הפך למיתוס וסמל של חייל אשר נשלח בשירות המדינה ומילא את חובתו, ואילו המדינה לא מילאה את חובתה כלפיו, להחזירו.
היעלמותו של רון ארד מאז שנת 1988 וחוסר הידיעה מה עלה בגורלו האם הועבר לאיראנים או לסורים, והאם הינו חי או מת, מהווה בעבורנו הישראלים פצע פתוח בעל משמעות עמוקה והינו משפיע על הזהות היהודית והישראלית שלנו בכך שלא יכולנו לקיים את המשפט של "כל ישראל ערבים זה לזה" - כלומר המדינה התנערה מאחריותה לגורלו של רון ארד.